חקר המתורגמנות

תרגום בעל־פה, או מתורגמנות כפי שהוא מכונה בדרך כלל, הוא ככל הנראה סוג התרגום העתיק ביותר שמלווה את האדם משחר הציוויליזציה. על בסיס התפיסה שלסוג זה של תרגום אילוצים ייחודיים לו, מאחר שגם המקור וגם התרגום מופקים בערוץ הדבור (או המסומן, בהקשר של מתורגמנות שפת סימנים), התפתח בשנות ה־1970 חקר המתורגמנות, תחום אקדמי מובחן ששורשיו בחקר התרגום. סוגי המתורגמנות העיקריים הם מתורגמנות בין־תרבותית, הכוללת מתורגמנות ועידות וכנסים, מתורגמנות מדיה, מתורגמנות במהלך ליווי משלחות, מתורגמנות במהלך משא ומתן; ומתורגמנות תוך־תרבותית, ובה מתורגמנות קהילתית (מתורגמנות רפואית, מתורגמנות חינוכית וכדומה) ומתורגמנות בבתי המשפט. בעוד שבתחילת דרכו עסק התחום בעיקר במתורגמנות כנסים וּועידות, באילוצים קוגניטיביים המשפיעים על מתורגמנות סימולטנית ובאיכות התרגום, בעת האחרונה ניכרת התרחבות רבה של התחום. המחקר העכשווי עוסק בחקר מתורגמנות על מגוון סוגיה ועל מגוון אתגריה והקשריה. מאחר שמתורגמנות בהכרח מערבת אינטראקציה חברתית, תפקיד המתורגמן, זהותו ואתגרים סוציו־תרבותיים הם כמה מנושאי המחקר המרכזיים הצוברים תאוצה בשני העשורים האחרונים.