תרגום ודתות
קיים קשר הדוק ביותר בין חקר הדת לחקר התרגום משום שחלק ניכר מהתאוריה ומהפרקטיקה של תרגום החלו להתפתח בהקשרים דתיים ועסקו בצורך ובאפשרות לתרגם כראוי טקסטים דתיים.
לאורך ההיסטוריה, במסורת הנוצרית הדחף החזק ביותר לתרגום נבע מהציווי להפצת הדת בדרכים מיסיונריות. בדרך כלל התפרשה קריאתו של ישו למצוא תלמידים בני כל העמים, כפנייה לנקוט באסטרטגיה של "מיסיון על ידי תרגום", כלומר לתרגם את בשורתו לכל השפות. קריאה זו הולידה תרגומים מפורסמים שיש להם השפעה עמוקה על תרבויות ועל שפות במערב, כמו ה"וולגטה" של הירונימוס ותרגומו הגרמני של מייסד הפרוטסטנטיות, מרטין לותר.
היחס של היהדות כלפי תרגום כתבי הקודש שלה שונה למדי: התנ"ך נחשב לבלתי ניתן לתרגום שלם; הוא נחשב לכתוב בשפה אלוהית שלסימניה עצמם כוח פרפורמטיבי. אף על פי כן, בנסיבות של שינוי חברתי ופוליטי, תרגומי התנ"ך אפשרו התקדמות דתית, לשונית ותרבותית, סיפקו למאמינים דרך להתחבר מחדש לתרבות הסובבת ולחזק את מעמדם בה, ובתוך כך לשמור על הייחודיות שלהם.
מעבר לתרגום של כתבי קודש עצמם, חקר הממשק בין דתות ובין תורת התרגום עוסק גם בהשפעה של אמונות דתיות על תרגומם של טקסטים מסוגים שונים: טקסטים מקודשים שאינם כתבי הקודש המרכזיים עצמם (כמו התלמוד או החדית' באסלאם), השפעתן של אמונות דתיות על תרגומם של טקסטים הקשורים ישירות או בעקיפין לאידאולוגיות מסוגים שונים ותפיסות דתיות לגבי קדושתן של שפות שונות, אוצר מלים דתי או שלבים היסטוריים בהתפתחותן של לשונות.
