הרומן המתורגם בדרך לדפוס: השפעת תהליך עריכת התרגום הספרותי על הביטוס המתרגם ועל נורמות בדיאלוג הספרותי המתורגם

המחקר הנוכחי עוסק במערכת יחסי העבודה בין מתרגמי ספרות לעורכי תרגום בישראל ובהשפעה האפשרית שלה על הביטוס המתרגמים. המחקר נשען על תיאוריות מתחום הסוציולוגיה של התרגום, כגון תיאוריית הנורמות של גדעון טורי(Toury, 1978, 2012) ותיאוריית ההביטוס של פייר בורדייה (2011[1984;]Bourdieu, 1984, 1990, 2005). באמצעות תיאוריית הרב־מערכת של איתמר אבן-זהר (Even-Zohar, 1990a, 1990b, 1990c, 1997) הוגדרו מושאי המחקר, והם תת־מערכת הספרות המתורגמת הלא־עילית מאנגלית לעברית והסוכנים הפועלים בה. הסיבה לבחירת תת־
מערכת זו כמושא המחקר היא תפוצתה הרחבה והעובדה שרוב מתרגמי הספרות פועלים במסגרתה, וכן הסברה כי מעמדה שלתת־מערכת זו בתוך רב־מערכת הספרות משפיע גם הוא על פעילות הסוכנים השייכים אליה.
מחקר זה מתמקד בתפקידם של העורכים כסוכנים במערכת הספרות המתורגמת הלא־עילית (Sela-Sheffy, 2014.)בכך הולך המחקר בעקבות חוקרים קודמים אשר עמדו על הצורך להביא בחשבון את תרומתו של עורך התרגום לצורתו הסופית של התוצר הספרותי (Lefevere, 1992; Buzelin, 2006, 2007; Jansen & Wegener, 2013.) המחקר בוחן כיצד פרקטיקות העבודה בין עורכות למתרגמים מושפעות ממעמד המתרגם וממעמד העורכת ומשפיעות על ההביטוס המקצועי שלהם, ואת האופן שבו הדימוי העצמי וההדדי של מתרגמים ועורכים מתבטא בהירארכיה מקצועית ומשפיע על יחסי העבודה ביניהם ועל תהליך הפקת הספר המתורגם.כמו כן, נבדק כיצד אי-החזרת הטקסט הערוך למתרגם משפיעה על הדימוי והמעמד המקצועיים של המתרגם, וכהשלכה מכך על ההביטוס שלו.
בנוסף, המחקר בוחן עד כמה החלטות שנעשות בשלב עריכת התרגום משפיעות על היווצרותן ועל התבססותן של נורמות בתרגום הספרותי (Toury, 2000), ובאופן ספציפי בדיאלוג הספרותי המתורגם לעברית. הדיאלוג הספרותי המתורגם לעברית נחקר במהלך העשורים האחרונים של המאה הקודמת, ומחקר זה מעלה ממצאים עדכניים המזהים את התמורות שחלו בו ואת הנורמות המובילות את המתרגמים ואת עורכי התרגום בכתיבתו ובעריכתו. בנוסף, באמצעות מחקר קורפוס, נעשה ניסיון לאפיין את שינויי העריכה הנפוצים הנעשים בתרגומים ספרותיים מהגזרה הנבדקת.
בפרק הראשון בעבודה מוצגת המסגרת התיאורטית של המחקר, הכוללת את תיאוריית הרב־מערכת, תיאוריית הנורמות, תיאוריית ההביטוס ויישומה בחקר התרגום באופן כללי (Simeon, 1998; Gouanvic, 2005; Inghilleri, 2005,) ובהקשר הישראלי (Sela-Sheffy, 2005, 2010, 2014, 2016,) ומחקרים העוסקים בדיאלוג הספרותי המתורגם (Brumme & Espunya, 2012) ובעיקר בתרגום הספרותי לעברית (בן־שחר,1994; ויסברוד,1989,1992;Ben-Shahar, 1994.)
בפרק השני מוצגים בהרחבה המתודולוגיה ושלושת חלקי המחקר: הראשון הוא שאלונים למתרגמים ולעורכים, השני הוא ראיונות אישיים עם מתרגמים ועורכים, והשלישי הוא מחקר קורפוס של שינויי עריכה שנעשו בחמישה עשר ספרים. ההיבט האיכותני של המחקר מורכב מהשאלות הפתוחות בשאלון ומהראיונות האישיים, וההיבט הכמותני מורכב מהשאלות הסגורות בשאלון וממחקר הקורפוס אשר כלל ניתוח סטטיסטי של שינויי העריכה.
בפרק השלישי והרביעי מוצגים ממצאי השאלונים שהופצו בקרב מתרגמים ועורכים. השאלונים מספקים תמונת מצב על פרקטיקות העבודה והתקשורת בין מתרגמי ספרות ועורכי התרגום הספרותי בישראל. מהשאלונים עולה כי אין שיטת עבודה אחידה בכל הוצאות הספרים בארץ, וכי ברוב המקרים המתרגמים אינם בודקים או מאשרים את שינויי העריכה שנעשו בתרגומיהם. במקרים רבים אין כל קשר בין המתרגם לעורך. במסגרת השאלון לעורכים, נשאלו העורכים בין היתר על אופיים שלשינויי העריכה שהם עושים בטקסטים המתורגמים, ותשובותיהם הוצלבו עם הממצאים הכמותניים ממחקר הקורפוס.
בפרק החמישי מוצגים ממצאי הראיונות עם שניים עשר מתרגמים מתרגמות. המרואיינים כולם עוסקים בתרגום במסגרת התת־מערכת הנבחנת במחקר זה. מטרת הראיונות הייתה להעמיק את ההבנה של מבנה ההביטוס הראשוני של המתרגמים אשר הוביל אותם לשדה התרגום הספרותי,ואת יחסם כלפי העבודה עם העורכים. בנוסף נשאלו המתרגמים על הנורמות המובילות אותם בעת תרגום הדיאלוג הספרותי. מתשובות המתרגמים עולה כי על אף שנתקלו בעבר בשינויי עריכה שלדעתם הזיקו לטקסט שתרגמו, גם כאשר הטקסט הערוך מוחזר אליהם, לעיתים קרובות הם אינם עוברים על כל שינויי העריכה, מסיבות שונות הקשורות בין היתר בתגמול הכספי ובעניין שלהם בספר המתורגם.
בפרק השישי מוצגים ממצאי הראיונות עם שש עורכות תרגום,שגם הן כולן עוסקות בתרגום בתת־ מערכת המוגדרת. גם בראיונות אלה נעשה ניסיון לאפיין את ההביטוס הראשוני שאיתו נכנסו העורכות לשדה, לעמוד על שיטת העבודה שלהן מול המתרגמים ולהבין מהן הנורמות המובילות אותן בעריכת הדיאלוג הספרותי המתורגם.
הפרק השביעי מציג את הממצאים ממחקר הקורפוס. הקורפוס הורכב מחמישה עשר ספרים, והמדגם שנבדק הורכב מ־135פרקים מתוכם. ניתוח שינויי העריכה בטקסטים התאפשר בעקבות קבלת קבצי התרגום הממוחשבים בפורמט "עקוב אחר שינויים" אשר מאפשר לראות בבירור את שינויי העריכה על גבי הטקסט. השינויים תויגו לפי קטגוריות הקשורות בתהליך התרגום ובעריכה לשונית בעברית. ממצאי מחקר הקורפוס מראים כי לעיתים קרובות מעורבות העורך בטקסט היא משמעותית, וכי היא נוטה להיות סגנונית בעיקר וקשורה פחות בהתקנת הטקסט.
בפרק השמיני מוצגות מסקנות המחקר העולות משילוב הממצאים הכמותניים והאיכותניים. מהמחקר עולה כי באופן פרדוקסלי, על אף שהעורכות שהתראיינו מזהות עצמן כניצבות במקום גבוה יותר בהירארכיה לעומת המתרגמים, ועל אף תפקידן המשמעותי בעיצוב הספר המתורגם,שמותיהם של עורכי התרגום לעיתים אינם מופיעים בספר. באופן כזה נמנע מעורכי התרגום ההון הסימבולי המופק מעבודת העריכה–אשר נשארת שקופה כל עוד איש אינו בוחן את שינויי העריכה באופן מובחן מהטקסט שהפיק המתרגם. חשיבות ההון הסימבולי המופק מהקרדיט על עבודת העריכה היא בהמרתו הפוטנציאלית בהון כלכלי, מכיוון שפרסום שם העורכת בספר מפיץ את שמה בתחום ומאפשר לה להשיג עבודות עריכה
נוספות.
באשר לדיאלוג הספרותי המתורגם, אמנם מתרגמים ועורכים שותפים לאידאולוגיה המנחה את יצירתו, אך מהראיונות ומממצאי המחקר הכמותניים עולה כי העורכים הם אשר חשים חופש רב יותר ליישם אותה.
הדבר קשור ככל הנראה למעמדם בשדה, ולכך שמתוקף הגדרת תפקידם הם בעלי סמכות לשונית גדולה יותר מזו של המתרגמים. עניין זה בא לידי ביטוי בראיונות, שבהם תיארו עורכות את תפקידן כמתווכות בין המתרגמים להוצאות הספרים, ואת היותן בעלות הסמכות לאפשר למתרגמים בחירות תרגומיות "נועזות."
מהמחקר עולה שמערכת יחסי העבודה בין מתרגמים ועורכים מושפעת ממעמדו המקצועי של המתרגם ומשפיעה על ההביטוס המקצועי שלו ועל פעולתו בשדה. העובדה שמתרגמים רבים אינם מקבלים את האפשרות לאשר את שינויי העריכה בטקסטים שלהם מעצבת את התרגומים שלהם כ"טיוטה" שהעורכת יכולה לשנות כראות עיניה. בשילוב עם השכר הנמוך עבור התרגום ותנאי ההעסקה הבלתי יציבים, ומתוך הרצון לעסוק בתחום התרגום הספרותי הנחשק, נוצר מצב שבו מתרגמים לוקחים על עצמם תרגום של ספרים שהם אינם מעריכים במיוחד ושאינם צפויים להעניק להם הון סימבולי רב. הדבר מוביל לכך שהמתרגמים אינם מתעקשים לראות את שינויי העריכה ולאשר אותם, ובכך מוזנת התפיסה שלפיה הטקסט שהגיש המתרגם הוא למעשה טיוטה אשר יכולה להשתנות – לעיתים אף ללא הכר–בשלב העריכה. נוסף
לכך, עקב השכר ותנאי ההעסקה, סוכנים ותיקים ומנוסים עוזבים את השדה, וסוכנים צעירים ובלתי מנוסים
מצטרפים אליו. מתרגמים צעירים יוצרים תרגומים אשר דורשים עריכה מרובה יותר, ובכך מתגברת מעורבותה של העורכת בעיצוב הטקסט, כאמור–לעיתים ללא קרדיט.
המחקר מספק ראיה אמפירית לכך שבחקר התרגום הספרותי לא ניתן להתעלם מתפקידו של העורך בעיצוב נורמות בטקסט המתורגם ובשימורן. מכאן שעל מנת לחקור את הטקסט הספרותי כתוצר של המתרגם, יש לבחון אותו לפני שנעשתה בו עריכת תרגום. בחקר התרגום הספרותי אשר ראה אור, יש לתת את הדעת על פועלם של לפחות שני סוכנים מרכזיים בעיצובו של הטקסט המתורגם–המתרגם ועורך התרגום. כמו כן, מהמחקר עולה כי מערכת יחסי העבודה בין הסוכנים הללו מעצבת את ההביטוס המקצועי של המתרגם, ומסייעת לשיעתוק של מערך הכוחות בשדה תרגום הספרות הלא־עילית בישראל. נוסף על כך, נמצא כי הנורמות הקיימות בימינו בתרגום הדיאלוג הספרותי מעידות על התפתחות עקבית של נורמות שזוהו על ידי חוקרים בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים, וכי לעורכי תרגום יש חלק בלתי
מבוטל בביסוס אותן נורמות ושימור שלהן.